רופא השיניים שמזהה את חללי המלחמה מספר על הרגעים שבהם גם הוא נשבר

ד"ר מיכאל יואכים, רופא בכיר ביחידת פה ולסת במרכז הרפואי שמיר(אסף הרופא), מאז ה-7 באוקטובר משרת ביחידה לזיהוי חללים וחוקר נסיבות המוות בצה"ל.

יממה לאחר פרוץ המלחמה הגיעה שיחה ששינתה הכל. "התקשרו מחיל הרפואה וגייסו אותי בצו 8 כרופא בפלוגה המשפטית של היחידה 6017 שזו היחידה לזיהוי חללים וחקר נסיבות המוות בחיל הרפואה. מעולם לא חשבתי שאקרא לתפקיד כזה, אבל הם הסבירו שעקב המסה של החללים מצה"ל יש צורך בעזרה שלי".

אחרי כמה שעות של התארגנות התייצבתי במחנה שורה ושום דבר לא הכין אותי למראות הקשים. "זו חוויה שלעולם לא שוכחים. אתה רואה חדשות, אתה יודע שיש מאות ואלפי חללים, אבל אף אדם לא יכול להיות מוכן לראות דבר כזה בעיניים שלו. המחנה עצמו נועד לטיפול בכמות קטנה של חללי צה"ל, אבל הוא חולק לשניים, חלק אחד לאזרחים ושוטרים והחלק השני לחיילים.
העבודה במחנה שורה היא בהחלט לא תפקיד לכל אחד, המערך המורכב, העומס והרגישות הבלתי נתפסת שצריך לגלות מול המשפחות, הממצאים וההשלכות של כל החלטה. "הימים הראשונים היו מאוד קשים, גם תהליכי העבודה והזיהוי לא היו רגילים.
עבדנו 4-5 צוותים ובמשמרות של 12-12 שעות. זה מתיש נפשית, אבל כשיש לך חברים בעזה אתה לא מעיז להתלונן.
"חלק בתפקיד הוא גם לבדוק את המיגון של החיילים, זו הגאווה הגדולה של הצוות שלנו במילואים, היכולת למנוע מוות או פציעה חמורה. אנחנו בוחנים את המיגון, אם הוא עבד ואיזה שיפורים גם במיגון וגם באופן השימוש בו ניתן לעשות כדי שבפעם הבאה זה לא יסתיים בחלל. אלו דברים שעשינו מהיום הראשון וגם היום זה כל הזמן נעשה. אנחנו משפרים תהליכים כדי שבפעם הבאה נציל חיים וייהרגו פחות חיילים. את הממצאים שלנו מיישמים כבר עכשיו בתמרון בעזה, זה אומר שכבר היום יש חיילים שלא נפצעים בזכות העבודה הזאת".