עצירות בילדים – סיבות ודרכי טיפול

הפרשת צואה היא פעולה שגרתית, המעידה על תפקוד תקין של מערכות הגוף השונות. תדירות הפרשת הצואה הנורמלית משתנה עם הגיל. כך למשל, אצל תינוקות יונקים התדירות הנורמלית היא שבע יציאות ביום ועד יציאה אחת בשבוע, כל עוד התזונה שלו מתבססת על הנקה. בקרב ילדים התדירות הנורמלית היא 4 יציאות קבועות ביום בשבוע הראשון לחיים, ולאחר מכן ירידה הדרגתית עד לשתי יציאות קבועות ביום בגיל שנתיים. אצל מתבגרים ומבוגרים התדירות יכולה לנוע בין שלוש יציאות ביום עד שלוש יציאות קבועות בשבוע.

למרות שמדובר בפעילות פיזיולוגית שגרתית, כמעט כל אדם חווה עצירות בשלב זה או אחר במהלך חייו. ב-95% מהמקרים לתחושת העצירות קדם אירוע כלשהו שהוביל לעצירה ביציאות ולתחושת כאב הנלווית אליהן. בין היתר ניתן לדבר על שינוי הרכב תזונתי, לחץ כתוצאה ממעבר ממוסד חינוכי אחד לאחר, אירועים משפחתיים יוצאי דופן, חינוך קפדני לניקיון והיגיינה ועוד. כתוצאה מאותו אירוע, צואה שנמצאת ברקטום לא יוצאת במועד, הנוזלים מצטברים סביבה או מופרשים ממנה ונספגים חזרה מהמעי אל מחזור הדם. כתוצאה מכך הצואה הופכת לקשה ובחלק מהמקרים אף גדולה יותר בהשוואה לקוטר של צואה שמופרשת מהגוף בזמן. כדי להוציא את הצואה הקשה, הילד נדרש להפעיל לחץ גדול, שלעיתים קרובות מלווה בכאב ומעורר חשש מהיציאה הבאה. דחיית היציאות והחשש מכאבים נוספים בעצם מכניסים את הילד למעין "מעגל קסמים" שהופך את הפרשת הצואה מפעולה טבעית וקבועה לאירוע שמלווה בחרדות, כאבים ותופעות נלוות דוגמת ירידה בתיאבון ובמקרים קיצוניים אף קרע ברירית פי הטבעת (פיסורה) או בריחת צואה.  

ברוב המקרים הסיבות לעצירות תהיינה פונקציונאליות, כלומר כתוצאה מאותו אירוע שהוביל לעצירת היציאות, לכאבים ולחששות. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם הסיבות לעצירות הן דווקא פיזיות-רפואיות ואז נדרשת התערבות רפואית. בין הגורמים שעלולים לגרום לעצירות ניתן למנות את תת פעילות של בלוטת התריס והפרעות נוירולוגיות דוגמת הפרעה בהתפתחות חוט השדרה. תופעות אלו צריכות להיבדק במסגרת ההיסטוריה הרפואית של המטופל ולהישלל במידת הצורך.

הטיפול בעצירות דורש שיתוף פעולה של הילד וכן של הוריו. לרוב הטיפול אורך זמן, כיוון שהוא כולל שימוש במרככי צואה, יצירת הרגלים לישיבה בשירותים לאחר ארוחות, פעילות גופנית וכן במידת הצורך התייחסות לפן הרגשי-פסיכולוגי. מטבע הדברים, ההסברים ואופן הטיפול משתנים בהתאם לגילו של המטופל, כדי ליצור שיתוף פעולה מלא עם התוכנית הטיפולית ויביא לפתרון הבעיה. כאשר הילד יצליח להפריש את הצואה מבלי לחוש בכאב, מפלס החרדה ירד והפעולה תהפוך לחלק משגרת היום הקבועה.  

 מתי כדאי לפנות לרופא?

כאמור, עצירות אצל ילדים היא לרוב תופעה שעם הסברה, הכלה ותמיכה יכולה לחלוף במהרה. יחד עם זאת, ישנם כמה מקרים בהם כדאי להתייעץ עם רופא:

• במידה ולילד אין יציאה במשך שבוע ויותר

• כאשר הילד מתלונן על כאבים עזים ואף בוכה במהלך יציאה

• כאשר ישנה תופעה של התלכלכות (הפרשה בלתי נשלטת של צואה)

• כאשר מבחינים בצואה דמית