שברים והטיפול בהם

כ- 30% - 40% מהילדים שוברים יד או רגל במהלך ילדותם. הרוב המכריע של השברים מטופל על ידי גבס במסגרת חדרי המיון או מרפאות הקהילה ואינו דורש אשפוז או מעקב מיוחד. עם זאת, ישנם שברים המצריכים אשפוז, שברים המצריכים טיפול ניתוחי, ושברים המצריכים מעקב לטווח ארוך. הנה מורה נבוכים להורים שמתמודדים עם שברים אצל הילדים

עצמותיהם של ילדים גמישות יותר וחלשות יותר מעצמות של מבוגרים. בנוסף לכך, בעצמותיהם של ילדים קיימים אזורים מיוחדים במאפשרים את צמיחתן של העצמות לאורך. אזורים אלה נקראים לוחיות צמיחה והם אזורים חלשים באופן יחסי לשאר העצם, משום שהם מורכבים מתאי סחוס ולא מתאי עצם. כאשר שבר מערב גם את לוחית הצמיחה, עלולה להיווצר פגיעה ביכולת הצמיחה של העצם, שתתבטא בעצירת צמיחה או בעיוות. לשמחתנו, מרבית השברים הללו אינם גורמים לפגיעה כזו.

אמנם עצמות בילדים נשברות ביתר קלות, אך עם זאת, יכולת התיקון שלהן רבה ומהירה יותר. קצב חיבור השברים בילדים מהיר יותר מאשר במבוגרים, וכך גם יכולת תיקון צורת העצם טובה יותר, תכונה אשר כמעט ואינה קיימת בעצמות של מבוגרים. כלומר, בילדים גם שבר שהתחבר בצורה עקומה, עשוי להתיישר עם הגדילה.

מהן דרכי הטיפול המרכזיות בשברים אצל ילדים? צוות המומחים ממחלקת אורתופדיה ילדים במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) עושה סדר בדברים:

חבישה: ישנם שברים שמתאימים לטיפול בחבישה בלבד. על פי רוב, אלו שברים של עצמות קטנות, בכף היד או בכף הרגל, אשר הינם ללא תזוזה והם יציבים. מטרת הטיפול בחבישה הוא להפחית את הכאב, מבלי לגרום לקושי תפקודי יותר מן ההכרח.

גבס: קיבוע שברים בגבס מונע תזוזה של השבר ומפחית כאב. בשברים מסויימים ניתן להשיג את שתי המטרות בעזרת סד גבס המאפשר תמיכה מספקת לעצם והוא קל יותר. הסרתו אינה מצריכה שימוש במסור.

בשברים אחרים - בעיקר בשברים שאינם יציבים - הקיבוע נעשה לרוב על ידי גבס מלא, המאפשר תמיכה גדולה יותר, בעזרת שימוש בטכניקה ביומכנית של נקודות לחץ כנגד אזורים מסוימים בעצם.

לעתים קרובות נדרש תיקון עמדת השבר. מאחר ופעולה זו מכאיבה, התיקון נעשה תוך כדי סדציה (טשטוש) והיא מבוצעת בחדר מיון. במקרה הצורך יבוצע ההליך בהרדמה כללית.    

מתי מומלץ אשפוז עקב שבר?

ישנן סיבות שונות לאשפוז לאחר שבר.

• שבר פתוח - שבר בעצם אשר גרם גם לפצע בעור באזור השבור הוא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לאשפוז בעקבות שבר. כאשר עצם נחשפת לעור, הסיכון להופעה של זיהום גבוה. ככל שהפצע גדול יותר, או מלוכלך יותר, כך הסיכון לזיהום גדול יותר. מסיבה זו, כל שבר המוגדר כשבר פתוח זקוק לטיפול אנטיביוטי ולעיתים קרובות יש צורך במתן טיפול אנטיביוטי דרך הווריד. משך הזמן הממוצע לטיפול אנטיביוטי דרך הווריד במקרה זה הינו 72 שעות. האשפוז עלול להתארך כתלות במצב הפצע וכן בשל תופעות בריאותיות אחרות דוגמת עליית חום או תוצאות בדיקות המעבדה.
• חבלה שגרמה לפציעות נוספות – סיבה נוספת לאשפוז בעקבות שבר היא כאשר ישנן פציעות נוספות או שעלולה להיות נפיחות מאוחרת באזורים שנפגעו. שברים הנגרמים בתאונות דרכים, שברים מרוסקים, שברים של עצמות חזקות (ירך או שוק למשל), יצריכו כמעט תמיד השגחה למשך 24 שעות לפחות.
• שברים לאחר החזרה וקיבוע בגבס אך השבר אינו יציב. במקרים מעין אלה לעתים קרובות נדרש ניתוח.
• שבר אשר מלווה בפגיעה עצבית או בכלי דם.
• פגיעות ברקמות רכות עלולות להיראות קלות בתחילה, בעוד מידת הפגיעה האמיתית תבוא לידי ביטוי לאחר מספר ימים. דוגמאות לכך הן כאשר יש נזק של מעיכה לרקמה או כאשר קיים חתך היקפי של אצבע.

מתי מומלץ ניתוח עקב שבר?

לפעמים שבר גורם לתזוזה גדולה בעצם. במקרים רבים, ניתן להחזיר את העצם למקום ולקבע בגבס, אך ישנם מקרים בהם העצם לא חוזרת למקומה. במקרים אלה, יש צורך לבצע החזרה של העצם, בהרדמה מלאה. ישנם מקרים בהם ניתן לבצע את ההחזרה ללא חתך בעור, אך במקרים רבים - אם לא ניתן להחזיר את העצם למקומה - יש צורך בחתך עורי באזור השבר על מנת להגיע אל העצם ולהחזירה כראוי.

חשוב לנו להדגיש: לילדים יש יכולת ריפוי מצויינת. מרבית השברים אינם מצריכים החזרה מדויקת של העצם למקומה ומספיקה החזרה חלקית, לפי מיקום השבר וגיל הילד. לכן כאשר אתם בוחנים את הצילומים בעצמכם אנו מציעים לא להיבהל. בהחלט יתכן שהעצם נראית שבורה ולא במקומה, אך אין זה אומר שיש חובה לתקן או לנתח את הילד.

• תזוזה של שבר בתוך גבס. גבס מייצב עצמות באופן טוב, אך מאפשר תזוזה קלה. חלק מהשברים עלולים לזוז על אף קיבוע מיטבי בגבס. מסיבה זו, אנו מקפידים על ביצוע מעקב במרפאה לאורתופדיית ילדים במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) אחר שברים בעלי סיכון מוגבר לתזוזה בגבס. חשוב להקפיד לבצע את המעקב כפי שהתבקשתם, משום שקל יותר לטפל בשבר כאשר הוא מתחיל לזוז מאשר כאשר השבר התחבר בצורה לא טובה.
• שבר פתוח, בעיקר לצורך טיפול ברקמה הרכה.
• כאשר יש מספר שברים מומלץ לעתים לנתח כדי לאפשר ניידות ושיקום מהיר.

מתי שבר מצריך מעקב ארוך טווח?

בילדים, בשונה ממבוגרים, קיימים אזורי צמיחה בקצות העצמות. כאשר ישנם שברים המערבים את אזורי הצמיחה, עלולים להיווצר עיוותים בצמיחה או עיכובים בצמיחת העצם. תופעה זו עלולה להופיע גם שנים לאחר השבר. מסיבה זו, אנו ממליצים על מעקב ארוך טווח בשברים אלה. לעיתים קרובות ניתן לבצע את המעקב במסגרת הקהילה, אך חשוב להקפיד ולבצע אותו אצל אורתופד מומחה לילדים, בהתאם להמלצה שתקבלו.

חזרה לפעילות לאחר שברים

החזרה לפעילות לאחר שברים משתנה לפי מיקום השבר, סוג השבר, גיל הילד ושיקולים נוספים. ככלל, אסורה פעילות גופנית למשך 6 שבועות מיום השבר.

במקרים מסויימים נמליץ להימנע מפעילות ספורטיבית ופעילות עם סכנת נפילה 6 שבועות נוספים, לאחר סיום הטיפול בגבס, משום שבזמן הזה אזור השבר עדיין חלש באופן יחסי וטווחי התנועה מוגבלים.

חזרה לפעילות מלאה, כולל פעילות ספורטיבית, מתאפשרת לאחר כ-3 חודשים. ההחלטה על חזרה לפעילות צריכה להיות בהתאם למצב טווחי התנועה, צילום עדכני ואופי הפעילות שאותה הילד רוצה לבצע. למשל, פעילות הקשורה באומנות לחימה הינה בעייתית יותר מאשר שחייה. אנו ממליצים על  בדיקת אורתופד ילדים במרפאתנו או במסגרת הקהילה לאחר כל שבר, לפני חזרה לפעילות ספורטיבית.