הורים מספרים
הרגעים המרגשים
הסיפור האישי של עידית ערגס
שקד הודיה נולדה בשבוע 26+4 במשקל 1.060 ק"ג.. 3 חודשים לפני הזמן.
שקד הגיעה אחרי אובדן אליאור שלי, פג בעצמו שנפטר בגיל 8 ימים.
הריון בהפתעה כנגד כל הסיכויים... ממש קצת לפני תהליך הפרייה נוסף.
ההריון היה בסיכון גבוה. משבוע 12 דימומים.. היפרדות שליה רצינית.. כרונית.. מתנה מהלידה הקודמת.
הריון שהיה קשה נפשית, מכאיב, מפחיד. היה לי קשה להיקשר, היה לי קשה להתנתק מהזכרונות..
מיליון בדיקות, שמירת הריון קשה ואינטנסיבית. אסור לקום מהמיטה.. בידוד שפעת ומה לא..
הרבה תפילות ותחינות, אינספור דמעות לתוך הכרית. צוות הריון בסיכון שמיר ממש נלחם עליי ועליה.
בשבת בבוקר זה הגיע.. ירידת מים וניתוח בהול.
שקד החליטה לצאת ולהכיר את העולם..
כן, כן.
אמצע חודש שישי... קילו קטנטן שמייחל לחיות, פשוט עובר.
אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת.
את הכעס... עליי שלא הצלחתי לשמור עליה.
שלא אזכה להסניף ולנשום אותה מהרגע הראשון.
שלא אזכה לצאת איתה הביתה כמו כולם.
שאחותה לא תהנה ממנה מההתחלה.
נכנסנו למסע.
מטורף.
3 וחצי חודשי פגיה עמוסים בכל טוב.
רכבת הרים של רגשות, רגעים מלחיצים, רגעים שאפשר לנשום..
הייתי שרה לה המון, לוחשת לה כמה היא חזקה וכמה כולנו מחכים לה.
בקנגורו הייתי נושמת אותה עמוק ומבטיחה לה שהנה עוד מעט והולכים הביתה תליתי לה באינקובטור תפילה שהכנתי במילותיי שם כתבתי לה שאני יודעת שהיא גיבורה.
צפצופי מוניטור, שאיבות חלב, בדיקות, הורדת דופק, הפסקות נשימה, מנות דם, קנגורו וזה על קצה המזלג. כל זה ואני אחרי קיסרי.
מותשת, כואבת, פוחדת. היו ימים שפחדתי אפילו להביט עליה, על האינקובטור, להתחבר.
והרגע הקשה מנשוא היה כשהיה מגיע הערב והייתי צריכה ללכת ולהשאיר חצי מהלב שלי שם.
לא יכולתי לישון, לתפקד כי הראש והלב שלי היו איתה. במלחמה שלה, בבת שלי.
בתוך כל הבלאגן הזה, יש גם את הבכורה שלי שזקוקה לאמא וזוגיות ובית ומה לא...
החיים המשיכו, ואני נעצרתי.
שקד נלחמה על חיה ואני פחדתי אפילו לשאול מה איתה.
כשהגיעה לגיל 8 ימים הפוסט טראומה שלי צצה ורעדתי בכל ליבי, גופי ונשמתי.
והיא נלחמה, כל יום, כל שעה. הוכיחה לי כמה היא גיבורה.
נלחמנו יחד.
היא להישאר בחיים ואני כדי לחיות איתה.
היום שקד הודיה שלי בת 1.9.
תודה לאל, ישתבח שמו 🙏🙏🙏
זכיתי בילדה מטריפה, שובבה, מצחיקה, שמחה וכובשת שהכניסה את כל האור חזרה הביתה.
עם תלתלים מטריפים וחיוך ממיס וזה כל כך לא מובן מאליו. נס גלוי.
היא הדביקה את הפער בצורה שלפעמים אני עומדת נפעמת ונזכרת בימים האלו שפחדתי מהעתיד לבוא.
80יום היינו שם בפגיית אסף הרופא שמיר.
בבית הראשון שלה עם משפחה שזכינו לה - צוות האחיות המדהימות, הרופאים המסורים, צוות פרארפואי מושלם, פסיכולוגיות ועו"ס פשוט מדהימות - בניצוחה של ד"ר איריס מורג המופלאה - מעבר להיותה מקצועית, מסורה ומומחית בתחומה גיליתי מנהלת פגייה אנושית, רגישה שמביטה בעיניים ונוגעת בלב, מרימה כל חתיכה שבורה ודואגת שנאמין בנו, בילדים שלנו.
כל חיי אודה להם שזכיתי לצוות כזה מדהים. לא הייתי מצליחה לעבור את המסע הזה ללא המסירות, הדאגה, הכתף, היד המלטפת של כולם במחלקה.
הם תמיד היו שם להקשיב, לחבק, לבכות יחד איתי ולשמוח בכל רגע של אור. הם לימדו אותי לנשום.
הם לימדו אותי להאמין. הם דאגו לערב אותי, לשתף אותי, להסביר על כל הליך רפואי ובדיקה שביצעו, דאגו שאוכל ואשן, שאהיה גם בבית ואקדיש לגדולה שלי זמן, דאגו שאעשה קנגורו ואחווה את האימהות מהרגע הראשון, דאגו לשקד יום ולילה במסירות מעוררת השראה ואני ידעתי עמוק בפנים שהם המלאכים שלנו בירוק ולבן. מחלקה שעושה ימים ולילות של עבודת קודש והכל בחיוך ובאהבה אינסופית.
החודש הוא חודש המודעות לפגים.
יש המון לידות בכל יום שמסתיימות מוקדם מהרגיל .
הקטנטנים האלו הם גיבורים גדולים.
הם נולדו לכבוש את העולם ובענק.
הם לוחמים וההורים שלהם - פשוט מעוררי הערצה.
פגייה/טיפול נמרץ נשמע מרתיע, גדול ומפחיד.
אבל זה גם בית. ושם קורים ניסים.
אני שולחת לכם הורים יקרים, מי שנמצא במסע הזה - המון אהבה, המון כוח וסבלנות. תזכרו שבסוף זה עובר, גם הפגיה, גם הכעסים. שחררו את הכעס, עשיתם את הכי טוב שיכולתם.
יש המון רגעים לא פשוטים, מתסכלים, מפחידים אך איתם יש ניצוצות של אור.. בהתחלה קטנטן בדיוק כמוהם הפגים אבל הוא מתעצם וגודל למשהו עצום ומעצים. אהבה שמרחיבה את הלב למימדים בלתי נתפסים וזה מגיע. תזכרו לנשום בכל יום ולהאמין בכם ובהם. תאמינו שלמסע הזה יהיה סוף טוב. תשירו להם, תצברו את הכוח, אל תשכחו את עצמכם בדרך, תבקשו עזרה מבלי להתבייש (מותר לכם), תשתפו, תדברו, תבקשו חיבוק ותמיכה ותאחזו ברגעים השמחים ויש כאלו. אל תתייאשו –
הימים היפים עוד לפניכם 🙏
סיפור הלידה שלי... מאור ונאור אדרי
8 חודשים בהם חוויותי הריון תקין.
ואז הגיע יום חמישי ה-12.8 ב13:00 בצהריים,בדיוק נכנסת לשבוע 34 להריון.
חוגגים לי יום הולדת בעבודה.. ופתאום התחילו לי כאבים בבטן התחתונה,הרגיש לי כמו כאבי התרחבות..
עוברת שעה ועוד אחת והכאב רק מתגבר..
מיהרתי לקופת חולים, כי הגישה שלי בהריון היא
לבדוק כל דבר שנראה לך לא טוב!
עדיף להיות נודניקית מאשר שאננה…
בקופת חולים עשו לי מוניטור ואולטרסאונד, הרופא החליט שיש לי דלקת בשתן ושלח אותי הביתה עם כדורים.
אני בבית, שעה ועוד שעה והכאב מתגבר..
אני הרגשתי שמשהו לא בסדר וזו לא דלקת ואם זו דלקת אז אלוהים ישמור אני חייבת מיון..
מאור הגיע מהופעה, 2:00 בלילה אנחנו במיון, מוניטור והאחות אומרת לי.. ״מתוקה יש לך צירי לידה״ בודקת ו.. הצוואר מחוק ב90 אחוז. אבל אין פתיחה..
אמלההה העולם חרב עלי! אני בדיוק באותו יום עברתי ל-שבוע 34.. מה צירים? מה זה צירים? אני באתי בגלל דלקת בשתן!!!
הלב שלי דפק חזק והכאבים רק הלכו והתחזקו..
אישפזו אותי במחלקה בסיכון באסף הרופא, מה לי ולהריון בסיכון?
בשבוע 34, העובר עדיין לא ממש ״בשל״, אסור לתת שום זירוז ושום דבר! הצוות הרפואי מעדיף שזה לא יתפתח ללידה ומקווים שהצירים יעצרו..
אבל לה׳ ולקטני שלי היו תוכניות משלהם.
3 ימים! של צירים חזקים ונוראים. רצופים,בלי הפסקה 24/7… בלי שום טשטוש ! צוואר מחוק.. משמע הראש שלו כבר בתעלה מחכה לצאת..
ואני? רואה את אלוהים..
עד שבמחלקה,הבינו שאני סובלת את חיי והחליטו שאיאפשר יותר למשוך..
יום שבת בערב. העלו אותי לחדר לידה, אפידורל, בום פתיחה של 5 ויאלה מאמי, את יולדת!
אני בהלם מוחלט! עוד לא הזמנתי כלום! לא התכוננתי! יש לי עוד חודש וחצי..מה קורה פה???
ואז זה קרה..נס גלוי..לידה טבעית ..
לא וויתרתי.. גם שהיה קשה, גם שהגוף שלי כבר היה חלש, נתתי את הנשמה והוצאתי מהגוף שלי את הדבר הכי טהור בעולם! ריף שלי.. תודה לך אלוהים על כל מה שעברתי ועל הילד הזה שברגע שהוא יצא שכחתי מכל כאב! שאלוהים ישמור לי עליו🙏🏽
אחרי הלידה, בילינו במשך שבוע וחצי בפגייה של אסף הרופא, שעם כל הפחד שהיה כרוך בזה קיבלנו מתנה! טיפלו בילד שלנו בכפפות של משי, לימדו אותנו הכל מהכל.. איך לטפל בייצור הקטן הזה בצורה הכי מושלמת
וזו הייתה נחיתה רכה ..
זו הזדמנות להגיד תודה, לבית החולים אסף הרופא, מחלקת יולדות, מחלקה בסיכון לנשים בהריון, לפגייה של בית החולים ואפילו למלונית.
איך סבלתם אותי שבועיים אני לא יודעת 😅
תודה על כלים לחיים וטיפול מסור.מעריכה כל אחד ואחת מכם🙏🏽💐
ותודה לך בעלי הלב שלי♥️
