בדיקת מי שפיר

על הבדיקה
מהנוזל הנשאב מבודדים תאים עובריים ועליהם מבצעים בדיקות גנטיות. מי השפיר הינם למעשה שתן העובר, והכמות הנשאבת מתחדשת על ידי העובר עצמו בתוך מספר שעות מתום הבדיקה.
היתרון הבולט של הבדיקה: באמצעותה ניתן לגלות בוודאות כמעט מוחלטת- ליקויים כרומוזומליים ומחלות גנטיות בעובר. עם זאת, הבדיקה אינה יכולה לגלות את כל המומים הגנטיים המולדים.
בדיקת מי שפיר מבוצעת כאשר במהלך ההיריון העידו בדיקות נוספות על סיכון מוגבר לליקויים מולדים גנטיים, או כאשר גילה של האם עולה על 35. למרות זאת, ההחלטה על בדיקת מי שפיר היא פרטנית לחלוטין.
בדיקות מי שפיר מבוצעות בדרך כלל בין השבועות ה- 16-20 להיריון.

הוראות ופרוצדורות
הליך הבדיקה כולל:
1. שאיבת מי השפיר נעשית בעזרת מחט דקה. בדרך כלל, אין צורך בהרדמה מקומית.
2. יש צורך לשאוב בין 40-30 סמ"ק מנוזל מי השפיר, כמות המתחדשת אחרי מס' שעות ואינה גורמת לפגיעה בעובר. 
3. המחט השואבת מוחדרת דרך דופן הבטן לחלל הרחם, תחת הנחייה ובקרה מתמדת של האולטרה סאונד.
לאחר הבדיקה יש להיות במנוחה עד 48 שעות.

​סיכונים וסיבוכים אפשריים
1. פגיעה בעובר – סיכון תיאורטי בלבד, כיוון שהבדיקה מונחית על ידי אולטרה סאונד.
2. זיהום – כמו בכל בדיקה פולשנית, יש בה מידה מסוימת של זיהום. אך כיום, בניגוד לעבר, ההקפדה על חיטוי גדולה יותר ולכן הסיכוי לזיהום נמוך מאוד.
3. ירידת מים – זהו החשש הכבד ביותר בבדיקת מי שפיר. ירידת מים מתרחשת, כאשר הנקב הקטן שנעשה בשק מי השפיר לא התאחה כראוי.

* לנשים מתחת גיל 35, הבדיקה הינה בעלות ולהחזר כספי יש לבדוק מול קופות החולים או / ו הביטוח הפרטי.