הפרוטוקולים המקובלים

​הטיפול מתחיל במתן תרופה המדכאת את פעילות יותרת המוח. תרופות אלו מוכרות בשם GnRH אגוניסט (דקפפטיל, סינרל, סופרפקט). כתוצאה משימוש בתרופות אלו, הפעילות השחלתית פוחתת למינימום. בשלב זה ניתן להתחיל לגדל את הזקיקים על ידי זריקות לגירוי שחלתי. התרופות לגירוי השחלות הן מוצרים שמקורם בהנדסה גנטית שמחקה את ההורמון הטבעי מסוג FSH ושמם Gonal F , Puregon או Elonva. קיים גם תכשיר מסוג Pergoveris שמכיל חומר דמוי FSH ו-LH סינתטיים. ישנן גם תרופות שמקורן במיצוי ההורמון משתן של נשים בבלות כמו Menogon  או Menopur. חומרים אלו מכילים FSH  ו-LH שמייצרת האישה. כל התרופות המוזכרות ניתנות בהזרקה תת עורית (לדופן הבטן).   

​בפרוטוקול זה הטיפול מתחיל בגירוי השחלה על-ידי התרופות שהוזכרו לעיל כבר ביום השני או שלישי של הווסת. בשלב בו מזהים זקיק גדול מ- 12 מ"מ קוטר (בדרך-כלל אחרי 6 ימי זריקות של מגרי השחלה), מזריקים תרופה נוספת מדי יום השייכת לקבוצת ה- GnRH אנטגוניסט המעכב את הפרשת הורמון ה- LH. באופן זה התרופה מצליחה לעכב את הביוץ של הזקיקים הגדולים - קרי המובילים, והזקיקים הקטנים יותר מצליחים לגדול גם הם עד לבשלותם. תכשירי האנטגוניסט הידועים הם  Cetrotide או Orgalutran.

בשני הפרוטוקולים הללו הטיפול נמשך עד להשגת זקיקים גדולים, כשהמובילים שבהם הם בקוטר של 18-20 מ"מ. בשלב הזה מזריקים תרופה מסוג אוביטרל או פרגניל או דקפפטיל. כ- 35 עד 38 שעות אחר כך ניתן לשאוב את הזקיקים לקבלת הביציות.