טיפול בקירור לאחר החייאה
טיפול בקירור הוא טיפול שניתן לחולים לאחר החייאה, כאשר המטופלים אומנם חזרו לקצב עצמוני, תוך התייצבות המודינאמית, אך בפועל נשארו חסרי הכרה
אודות הטיפול
הטיפול משפר באופן משמעותי את הפרוגנוזה הנוירולוגית בחולים אלו. הוא הוכח כטיפול יעיל, זמין ובטיחותי להקטנת הנזק המוחי, אשר עלול להיגרם למטופלים שחוו דום לב וחוסר חמצן. מדובר בטיפול המומלץ היחיד הקיים היום להקטנת נזק לאחר החייאה מוצלחת, אך לא כל חולה לאחר החייאה מתאים לכך.
מטרת הטיפול
מטרת הטיפול היא הצלת חיים והקטנת הנזק המוחי.
רקע
בתחילת הדרך היו דיווחים סותרים אודות ההשפעה של טיפולי היפותרמיה (הקטנת חום הגוף מתחת ל-35 מעלות). עם זאת, במהלך הדרך הוכחה השפעה יעילה לטיפול על ידי קירור. הדבר הוביל לכך, שבשנת 2002 נעשו שני מחקרים משמעותיים, שבסופם הומלץ על טיפול בקירור למצב של קומה שמתרחשת על רקע דום לב.
מהלך הטיפול
טיפול באמצעות קירור למטופל נעשה בשילוב של הזרמת נוזלים קרים (4 מעלות) ועל ידי מכונת קירור המחוברת לחליפה מיוחדת המולבשת לגוף המטופל. עקרונות השיטה מתבססים על הורדת טמפרטורת הגוף לטמפרטורה של 32-34 מעלות צלסיוס במהירות מרבית. הדבר נעשה מיד עם סיום פעולות החייאה ובתנאי שהמטופל יציב.
משך הקירור הוא 24 שעות בטמפרטורת היעד. בסיום זמן הקירור שנקבע מראש על ידי הרופא, יתחיל חימום המטופל. הדבר כולל העלאת הטמפרטורה בחצי מעלה כל שעה עד הגעת חום הגוף ל-37 מעלות.
לאחר הטיפול
הרופא והאחות ידריכו את משפחת המטופל אודות הטיפול המצוי.