בדיקת MRI של השד

כאשר קיים חשד לדלף משתלי סיליקון, בדיקת ה- MRI היא הטובה ביותר לזיהוי והערכת קרעים או דלף מהשתלים.

במהלך הבדיקה הנבדקת שוכבת על הבטן ומוזרק לה חומר ניגוד תוך ורידי – המכיל גדוליניום, שמטרתו להאדיר ("לצבוע") רקמות בשד בהן קיים ריבוי כלי דם, כמו בגידולים הדורשים אספקת דם מוגברת. לכן, גידולים ממאירים ״יצבעו״ בדרך כלל ביתר ביחס ליתר רקמת השד ולגידולים שפירים.

יש לציין כי לעיתים קיימת חפיפה בין מאפייני ההאדרה של גידולים שפירים וממאירים, ולכן לא ניתן להבדיל ביניהם באופן חד משמעי על סמך בדיקת MRI.

בנוסף, בדיקת ה- MRI אמנם רגישה מאוד ומזהה היטב ממצאים חשודים בשד, אך יחד עם זאת, הסגוליות של הבדיקה (הספציפיות) משתנה כתלות בנגע מסוים, ועלולה להוביל לתוצאות false positive, כלומר, להעלות חשד ממאיר בממצא שיתברר, בסופו של דבר, כשפיר.

בכל מקרה, לאבחנה סופית של סוג הגידול הספציפי תתבצע ביופסיה מהנגע החשוד, ומטרתו העיקרית של ה- MRI בהקשר הזה היא להבדיל בין ממצאים חשודים הדורשים המשך בירור, לבין ממצאים שנראים שפירים.

ביופסיות וסימון ממצאים בשד בהנחיית MRI

לאור היתרונות שבאיתור ואפיון נגעים חשודים בשד באמצעות בדיקת MRI, כאשר מתגלים ממצאים חשודים ב-MRI, אשר לא נמצא להם ממצא תואם בבדיקות הממוגרפיה והאולטראסאונד, הדרך היחידה לברר אותם היא באמצעות פעולות (ביופסיה או סימון) מונחות MRI. הבדיקה מבוצעת בשכיבה על הבטן. בתחילת הבדיקה מבוצעת בדיקת MRI עם הזרקת ח.נ. לשד בו נמצא הממצא החשוד בלבד. לאחר איתור הממצא החשוד, מבוצע חיטוי של העור, ולאחריו הרדמה מקומית עם חתך קטן בעור, דרכו נלקחות דגימות מהממצא בעזרת מחט שאיבה ונשלחות להערכה בפתולוגיה.