שילשול מטיילים (Traveler's Diarrhea)

הסבר על המחלה

​מחלה המועברת ע"י אוכל ומים מזוהמים וע"י מגע בחומר צואתי בסביבה עם תנאי סניטציה ירודים. אחד הגורמים החשובים הוא אוכל במסעדות המוכן בתנאי סניטציה ירודים .זו אחת התחלואות השכיחות ביותר במטיילים. 30-70% מהמטיילים עלולים לחלות במחלה שילשולית. הרוב המכריע של המחלות השילשוליות נגרם על ידי חיידקים (80-90%) והשאר ע"י נגיפים וטפילים. אפיזודה שלשולית אחת אינה "מחסנת" מפני אפיזודות נוספות ומטייל עלול לסבול ממספר ארועי שלשול בטיול אחד. הסכנה העיקרית במחלות אילו היא התייבשות, ובמיוחד כאשר השילשול מלווה בהקאה.

אפידמיולוגיה

הסיכון תלוי בעיקר ביעד הטיול. סיכון גבוה קיים במרבית מדינות אסיה ובמיוחד דרום-מזרח אסיה (פרט ליפן), במדינות אפריקה, במקסיקו, במדינות מרכז אמריקה ודרום אמריקה (פרט לארגנטינה). סיכון בינוני קיים בדרום אפריקה, במדינות מזרח אירופה והאיים הקריביים. סיכון נמוך קיים בארה"ב, קנדה, יפן, אוסטרליה ומדינות צפון ומערב אירופה. הסיכון גבוה יותר בעונות החמות, באזורים בהם הסניטציה גרועה ובאזורים בהם זרם החשמל אינו סדיר ואין אפשרות לשמור מזון בתנאי איכסון נאותים.​

חיסון

​חיסון קיים רק לשתי מחלות המועברות באוכל - טיפוס הבטן (Typhoid fever) וצהבת A (ראו הסברים בפרק מחלות וחיסונים). לרוב החיידקים, הנגיפים והטפילים הגורמים לשילשול מטיילים אין חיסון ןלכן יש להקפיד על מניעה.

מניעה

​המניעה מתמקדת בהקפדה על הרגלי הגיינה טובים ועל כללי שתייה ואכילה זהירים.  יש להקפיד על רחצה תכופה של הידיים במים וסבון לאחר שימוש בשרותים ולפני האוכל. למקומות שבהם אין מים זורמים כדאי להיות מצויידים בג'ל אלכוהול בריכוז של 70% ומעלה לחיטוי ידיים.

• שתייה: במקומות עם סיכון גבוה ובינוני לשילשול מטיילים המים בברז אינם בטוחים לשתייה. במקומות אילו ניתן לשתות מים מינרליים בבקבוק סגור וחתום, או להשתמש במים מהברז שעברו לפחות 5 דקות הרתחה. ניתן לשתות משקאות בבקבוקים סגורים מחברות מסחריות. רצוי לרכוש את המשקאות במקומות מסודרים ולא מרוכלים ברחוב, כדי להימנע מזיופים. תוספת קרח למשקאות אינה בטוחה, כי הקרח עשוי ממים מהברז וההקפאה אינה מטהרת את המים. במקומות בסיכון גבוה, ובמיוחד במדינות באפריקה, יש להשתמש במים מינרליים או מים שעברו הרתחה גם לצורך צחצוח שיניים.
• אכילה: ככלל, מזון שעבר טיפול בחום (בישול, טיגון, צליה ואפיה) נחשב בטוח. מומלץ להימנע מאכילת מזון נא או מזון שאינו מבושל כראוי, ובמיוחד פירות ים. יש להימנע ממוצרי חלב לא מפוסטרים.
• ירקות: במדינות רבות יש חשש להשקייה במי ביוב או במים מזוהמים ולכן אכילת ירקות טריים, ובמיוחד ירקות עלים, מסוכנת. ירקות שעברו טיפול בחום (בישול, טיגון, צליה ואפיה) בטוחים. יש להימנע ככל הניתן מאכילת סלטים טריים ומטבלי ירקות. ניתן לאכול ירקות הניתנים לקילוף, לאחר רחצה קפדנית וקילוף (פחות רצוי).
• פירות: רצוי לאכול פירות הניתנים לקילוף לאחר רחצה קפדנית וקילוף. יש להימנע מאכילת תותים ופירות יער שלא ניתן לרחוץ ביעילות.

טיפול

• ​טיפול תרופתי: כולל שתי גישות עיקריות: טיפול בתרופות לעצירת שילשול בתחלואה קלה וטיפול באנטיביוטיקה בתחלואה קשה (חום גבוה, שילשול עם דם, שילשול שלא הגיב לעוצרי שילשול).  ניתן לשלב בין שניהם. טיפול בעוצרי שילשול אינו מומלץ באנשים עם שילשול דמי או כאשר יש חום גבוה וכן בילדים מתחת לגיל 6. מומלץ להצטייד בתרופות אילו לפני היציאה ולהתחיל טיפול עצמי. במיקרים של תחלואה קשה יש לפנות לעזרה רפואית. התרופות עוצרות השילשול מכילות חומר פעיל הנקרא loperamide הנמכר בישראל תחת השמות אימודיום וסטופאיט. תרופות אילו אינן דורשות מרשם רופא.
• תכשירי האנטיביוטיקה מותאמים לאפידמיולוגיה המקומית ביעד הנסיעה. הטיפול מתבסס בעיקר על שתי משפחות אנטיביוטיקה:
• קינולונים: ciprofloxacin, levofloxacin, ofloxacin. תכשירים אילו יעילים ברוב יעדי הנסיעה פרט ליעדים במזרח הרחוק או כאשר יש חשש למחלת הכולרה.
• מאקרולידים: azithromycin. תכשירים אילו יעילים ביעדים במזרח הרחוק ובמיוחד תאילנד, הודו, נפאל.
• מניעת התייבשות: במחלות המתבטאות בשילשול ו/או הקאה יש להקפיד על שתייה מרובה. טיפול בתמיסת מלחים נחוץ בעיקר בילדים או באנשים עם מחלות כרוניות ולעתים נדירות באנשים צעירים ובריאים, בעיקר בעקבות הקאות מרובות. כאשר מתכננים נסיעה עם ילדים או לאיזורים בסיכון גבוה לתחלואת מטיילים יש להצטייד באבקות או בטבליות להכנת תמיסות להחזרת נוזלים ומלחים, אותן ניתן לרכוש בבתי המרקחת ללא מרשם רופא. במיקרים של תחלואה קשה יהיה צורך בעירוי נוזלים ויש לפנות לעזרה רפואית.