יצחק שָמִיר ז"ל 1915 – 2012
מנהיג מחתרת, רב מרגלים, פרלמנטר וראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל
יצחק שמיר נולד בשם יצחק יזרניצקי ברוז'ינוב שבפולין בשנת 1915. בשנת 1935 עלה לפלשתינה מורשה ונרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1937, בהיותו ממתנגדי מדיניות האיפוק כלפי שלטונות המנדט הבריטי שבה דגל הזרם המרכזי של הציונות, הצטרף יצחק שמיר לארגון האצ"ל המחתרתי ובשנת 1940 הצטרף לפלג הקטן אך המיליטנטי יותר שפרש מארגון האצ"ל – הלח"י – בראשות אברהם שטרן. שם, כחבר בשלישייה המובילה, עסק בתיאום פעילויות ארגוניות ומבצעיות.
שמיר נאסר פעמיים על ידי הבריטים – במהלך ולאחר מלחמת העולם השנייה. הוא ברח ממאסר בשתי הפעמים, בשנית בשנת 1947 ממחנה אסירים בריטי באריתריאה לג'יבוטי הצרפתית השנה. לאחר שקיבל מקלט פוליטי בצרפת, חזר לפלשתינה בשנת 1948 ושב לפקד על ארגון הלח"י, עד לפירוקו לאחר הקמת מדינת ישראל.
לאחר מספר שנים שבהן עסק בניהול ארגונים מסחריים, הצטרף שמיר לכוחות הביטחון של ישראל באמצע שנות החמישים והחזיק בתפקידים בכירים במוסד. בשנות השישים היה מעורב במאבק לשחרור אסירי ציון ויהדות ברית המועצות.
בשנת 1970 הצטרף למפלגת חרות האופוזיציונית של מנחם בגין והפך לחבר בוועד המנהל של המפלגה. בשנת 1973 נבחר לכנסת מטעם הליכוד, תפקיד שכיהן בו ב-23 השנים הבאות. בעשור הראשון שלו כפרלמנטר, כיהן מר שמיר בוועדת החוץ והביטחון ובשנת 1977 הפך ליושב ראש הכנסת. בתפקידו זה ניהל את מושב הכנסת ההיסטורי שבו התארח נשיא מצרים סאדאת ואת הדיון על אישור הסכמי קמפ דייוויד כעבור שנתיים. הוא נמנע בהצבעה על הסכמי קמפ דייוויד, בראש ובראשונה בשל הדרישה לפירוק יישובים. יצחק שמיר כיהן כשר החוץ בשנים 1980 עד 1983.
בין הישגיו נמנים הידוק הקשרים עם וושינגטון, דבר שבא לידי ביטוי במזכר ההבנה בדבר שיתוף פעולה אסטרטגי עם ארצות הברית ובהסכמה עקרונית בדבר סחר חופשי בין שתי המדינות. שמיר אף יזם מגעים דיפלומטיים עם רבות ממדינות אפריקה שניתקו את קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל בתקופת משבר הנפט של 1973.
לאחר מבצע שלום הגליל בשנת 1982, ניהל יצחק שמיר את המשא ומתן עם לבנון, שהוביל להסכם השלום של 1983 (אשר מעולם לא אושר על ידי ממשלת לבנון).
לאחר התפטרות מנחם בגין באוקטובר 1983, כיהן יצחק שמיר כראש ממשלה עד לבחירות הכלליות שהתקיימו בסתיו 1984. במהלך אותה שנה התמקד שמיר בנושאים כלכליים, שכן הכלכלה סבלה באותה עת מאינפלציה דוהרת. במקביל, המשיך שמיר בטיפוח הקשרים האסטרטגיים ההדוקים עם ארצות הברית.
התוצאות הלא החלטיות בבחירות הכלליות של שנת 1984 הביאו להקמת ממשלת האחדות הלאומית, שהתבססה על רוטציה בין שמיר לבין מנהיג העבודה שמעון פרס בראשות הממשלה. שמיר כיהן כסגן ראש הממשלה ושר החוץ במשך השנתיים שבהן כיהן שמעון פרס כראש הממשלה. לאחר מכן כיהן יצחק שמיר כראש ממשלה במשך שש שנים, בתקופה שבין 1986 ל-1992, תחילה בראש ממשלת האחדות הלאומית ולאחר מכן כראש ממשלה צרה.
תקופת כהונתו השנייה של יצחק שמיר כראש ממשלה התאפיינה בשני אירועים חשובים: מלחמת המפרץ בשנת 1991, שבה בחר שמיר במדיניות של איפוק על אף התקפות הטילים העיראקיים על אוכלוסייה אזרחית בישראל וועידת השלום של המזרח התיכון, שהתקיימה באוקטובר 1991 במדריד ואשר במסגרתה נפתח ערוץ של שיחות ישירות בין ישראל לבין מדינות ערב השכנות ואף הוחל בשיחות רב-צדדיות ברמה האזורית.
שניים מהישגיו שראה כחשובים ביותר בתקופתו: הראשון, מ-1989 והלאה, היה הניצחון במאבק הארוך למען יציאת יהודי ברית המועצות, דבר שהביא לעליית 450,000 בני אדם לישראל במהלך השנתיים הבאות; השני היה 'מבצע שלמה' שהתקיים במאי 1991 ואשר במסגרתו ניצלו 15,000 יהודים אתיופים והועברו לישראל ברכבת אווירית אדירה.
יצחק שמיר פרש בשנת 1992 מראשות המפלגה ובשנת 1966 פרש גם מהכנסת.
בשנת 2001 הוענק ליצחק שמיר פרס ישראל על מפעל חיים, על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
באפריל 2017, אחרי 69 שנים בהן בית החולים אסף הרופא נקרא ע"ש אסף הרופא הוכרז במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות דאז יעקב ליצמן, כי שמו ישונה והוא יקרא על שם יצחק שמיר.
Yitzhak Shamir - underground leader, spymaster, parliamentarian and the seventh Prime Minister of the State of Israel
Yitzhak Shamir was born Yizhak Yzernitzky in Ruzinoy, Poland in 1915. In 1935 he left Warsaw and moved to Palestine and enrolled at the Hebrew University.
In 1937, opposing the mainstream Zionist policy of restraint vis-à-vis the British Mandatory administration, Shamir joined the Irgun Tzeva'i Le'umi (Etzel) - the Revisionist underground organization - and in 1940 became a member of the small, but more militant, faction led by Avraham Stern, the Lehi (Lohamei Herut Israel - Fighters for the Freedom of Israel), that broke away from the larger body. There, as part of the leadership troika, he coordinated organizational and operational activities.
Twice arrested by the British - during and after World War II - Shamir escaped both times, the second time in 1947 from the British prison camp in Eritrea to neighboring French Djibouti. Granted political asylum in France, he returned to Palestine in 1948 and resumed command of the Lehi until it was disbanded following the establishment of the State of Israel.
After several years during which he managed commercial enterprises, Shamir joined Israel's security services in the mid-1950s and held senior positions in the Mossad. He returned to private commercial activity in the mid-1960s and became involved in the struggle to free Soviet Jewry. In 1970 he joined Menachem Begin's opposition Herut party and became a member of its Executive. In 1973 he was elected a Member of Knesset for the Likud party - a position he held for the next 23 years. During his first decade as a parliamentarian, Shamir was a member of the Foreign Affairs and Defense Committee and, in 1977, became Speaker of the Knesset. In this capacity he presided over the historic appearance of Egyptian President Sadat in the Knesset and the debate over ratifying the Camp David Accords two years later. He abstained in the vote on the Accords, primarily because of the requirement to dismantle settlements.
Yitzhak Shamir served as Minister of Foreign Affairs between 1980 and 1983. Among his achievements were closer ties with Washington - reflected in the Memorandum of Understanding on strategic cooperation with the United States and the agreement in principle on free trade between the two nations. Shamir also initiated diplomatic contacts with many African countries which had severed diplomatic ties during the 1973 oil crisis. After the 1982 "Operation Peace for Galilee," Yitzhak Shamir directed negotiations with Lebanon which led to the 1983 peace agreement which was, however, never ratified by the Lebanese government.
Following the resignation of Menachem Begin in October 1983, Yitzhak Shamir became Prime Minister until the general elections in the fall of 1984. During this year, Shamir concentrated on economic matters - the economy was suffering from hyper-inflation - while also nurturing closer strategic ties with the United States.
Indecisive results in the 1984 general elections led to the formation of a National Unity Government based on a rotation agreement between Shamir and Labor leader Shimon Peres. Shamir served as Vice-Premier and Minister of Foreign Affairs for two years, while Shimon Peres was Prime Minister. Subsequently, Shamir served for six years as Prime Minister - from 1986 to 1992 - first heading a National Unity Government, and then as head of a narrow coalition government.
Yitzhak Shamir's second term as Prime Minister was marked by two major events: the 1991 Gulf War, in which Shamir - despite Iraqi missile attacks on Israel's civilian population - chose a policy of restraint; and the October 1991 Middle East Peace Conference in Madrid that inaugurated direct talks between Israel and the neighboring Arab states as well as multilateral regional talks. Two momentous events overshadowed other issues on the public agenda. The first, beginning in 1989, was the victory in the long struggle for Jewish emigration from the USSR, which brought 450,000 immigrants to Israel in the next two years; the second was "Operation Solomon," in May 1991, in which 15,000 Ethiopian Jews were rescued and brought to Israel in a massive airlift.
Shamir stepped down from the party leadership in 1992 and in 1996 also retired from the Knesset.
In 2001, Yitzhak Shamir was awarded the Israel Prize for Lifetime Achievement, for his special contribution to society and the country.
In April 2017, after 69 years in which Assaf Harofeh Hospital was named after Assaf Harofeh, it was announced by Prime Minister Binyamin Netanyahu and then Minister of Health Yaakov Litzman, the hospital name would be changed and he would be named after Yitzhak Shamir.
זכויות יוצרים - משרד החוץ