תולדות המרכז הרפואי

1912 - ​​הקמת בית החולים העותומני במחנה הצבאי שבסרפנד.

​1914-1918​ - המחנה ובית החולים עוברים לשרות הבריטים במלחמת העולם הראשונה​.

22.1.1948 ​סגירת בית החולים בהוראת מפקד הכוחות הרפואיים בצבא הבריטי בארץ שיראל.  היו בו 100 מיטות. בנייניו שימשו כבית החולים של ה-R.A.F  (חיל האוויר המלכותי הבריטי). בזמן מלחמת העולם השנייה אושפזו בו בני משפחות החיילים. מיד עם הפינוי הבריטי, נתפסו בית החולים והמחנה ע"י יחידות הפלמ"ח.

​14.7.1948​ מטה השירות הרפואי - צבאי ביקש מהמטכ"ל לפנות את הפלמ"ח מסרפנד, לשם הקמת בית חולים​.

24.9.1948​ לפי הוראת קצין רפואה ראשי, ד"ר שיבר (שיבא), הועברו בסיס האימונים ומחנה המעבר של השרות הרפואי, לרבות בית הספר לחובשים, ממחנה תל ליטבינסקי (תל השומר) למחנה סרפנד (צריפין)​.

9.9.1948 ​הועברה יחידה מבית החולים הארעי בפתח תקווה שנסגר- אל סרפנד, לשם הכנת בית-החולים והתאמתו לקבלת חולים​.

20.10.1948 ​ד"ר ליאו רוזנברג מונה כמפקד בית החולים​.

22.10.1948 ​ד"ר שיבר הודיע על פתיחת בית החולים מס' 13 בסרפנד, עם תכולה של 100 מיטות. עד סוף החודש יתווספו עוד 150 מיטות, מתוכן 30 עבור בנות ח"ן. בית החולים היה מיועד לחולים היכולים לשרת את עצמם, לרבות חולי קדחת (מלריה), לשם המשך טיפול, כמו גם במקרים אורתופדיים וכירורגיים בשלבי החלמה, אשר חוליהם פונו מבתי חולים אחרים.

​13.2.1949 ​בסמוך לבית החולים בסרפנד, נפתח בית החולים פ-2 לטיפול בחולים פסיכוטיים.

​1.3.1949​ בית החולים מס' 8 (ביל"ו) התמזג עם בית החולים בסרפנד והפך לבית חולים כללי. רב סרן דר' משה (מקס) לינדנפלד מונה למנהלו.  ​

4.2017 בהוראת ממשלה, משנה המרכז הרפואי את שמו והופך למרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), ע"ש ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר.